17 תגובות ל“הגיהנום הוא הזולת*”

1. מאת לירון:
   23 באוקטובר, 2009 בשעה 11:47

   
   צודקת לגמרי.
   אני חושב שחלק גדול מהבעיה (אם לא כולה) נובע מההתבטלות המוחלטת של ההורים בפני הילדים שלהם.
   מספיק לשמוע את הילדים שאומרים על כל דבר “בא לי” -וזה כבר מתחיל מגילאים מוקדמים-ופשוט להתחלחל ולהיגעל במידה שווה.
   וכן,באמת יש לך מזל שאת לא נוהגת.
2. מאת ירון:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 1:45

   
   הוצאת לי את המילים מהמקלדת. ממש כך.

   אהבתי את ה”פרסומת לקונדומים”. את מרשה לי להשתמש בזה?
3. מאת נמי:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 1:50

   
   ההתחלה של IDIOCRACY מדברת בדיוק על זה.
   הבהמות עושים עשרות ילדים - האמידים, שקולים ואינטליגנטים עושים מעט או בכלל לא.
4. מאת hany 6:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 1:55

   
   רק מילה אחת
   איכסססססססססססססססססססססס
5. מאת זרש:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 2:14

   
   לירון - אתה צודק, כמובן. ההורים שואפים להיות החברים של הילדים, ולא האחראים על החינוך שלהם, רחמנא ליצלן. והתוצאה היא ילדים שחושבים שמגיע להם הכול.

   ירון - בוודאי!

   נמי - אכן.

   hany 6 - אני מקווה שהתגובה הזו התייחסה ליריקה, ולא לפוסט.
6. מאת חנן כהן:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 5:43

   
   תשאלי מורים איזה חרא הם אוכלים מההורים כשהם רוצים לכפות משמעת על תלמידים ואז תביני כמה עמוקה הצרה.
7. מאת vlman:
   24 באוקטובר, 2009 בשעה 10:13

   
   קודם כל אני חייב להגיד לך, עם כל חיבתי לעדכוני פייסבוק המתחזים לפוסטים, את במיטבך כשאת כותבת פוסטים אמיתיים.

   ולענין, בארץ המצב הכי גרוע, כי דור השואה והצנע הכניס חזק את המנטליות של “לתת לילדים כל מה שלא היה לי” כשזה משתלב עם הגישה האמריקאית של “לתת לילדים לעשות מה שבא להם בלי לשים להם גבולות” התוצאות הרסניות במיוחד.

   אגב, אני זוכר שקראתי אצלך פעם שאת נגד חיים במחשב, את לא חושבת שיש מקום לשקול מחדש את הענין הזה? אנשים הרבה יותר נעימים כשמצמצמים אותם לאותיות מאחורי מסך את לא חושבת? אפילו הערסים הרבה יותר נסבלים ככה.
8. מאת גיא:
   25 באוקטובר, 2009 בשעה 4:27

   
   מסכים עם כל מילה. לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר.

   ד”א - לכותרת שלך יש אפילו המשך חביב שאני מכיר:
   “הגיהנום הזולת - שמור על נקיונו..” - משהו שלקוח מהוויי צה”ל.
9. מאת סלע גרשוני:
   26 באוקטובר, 2009 בשעה 1:21

   
   במקום שנאה וכעס - פתרון של אהבה אושר וחמלה (לא אני לא נציגו המקומי של הדלאי למה).

   תעשי ילדים. הרבה.
   יש לך גנים טובים וחינוך ערכי וטוב - תעבירי את המורשת הלאה.
   תשפרי את ד’ אמותיך, בסוף זה יחלחל החוצה.

   כמובן שאפשר גם לעבור לגבעתיים או לניו-זילנד.
10. מאת זרש:
    26 באוקטובר, 2009 בשעה 5:04

    
    סלע גרשוני - אני מקווה שאתה לא רציני. אמנם זכיתי לחינוך ערכי וטוב, אבל אני ממש לא רוצה לעשות ילדים. בטח לא הרבה.
11. מאת RanE:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 4:33

    
    מזדהה עם כל מילה. עשית לי חשק לראות שוב את fight club.

    בתור אחד שחווה את מערכת החינוך הסינית מקרוב יחסית דווקא בתחום הזה יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. משנתו של קונפוציוס עדיין מעמודי התווך של התכנים בבתי הספר היסודיים וזה אומר שילדים לומדים נימוס וכבוד הדדי, עזרה בבית, חשיבות הלימודים וכו’.

    אני לא אומר שצריך ללמד את קונפוציוס בישראל. אפשר למצוא את זה בשפע בתרבות שלנו.

    כבד את אביך ואת אמך, והדרת פני זקן, מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך, לא תלבין פני חברך ברבים.

    לא דת. תרבות.

    פעם היה לנו את זה.
12. מאת נתאי:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 8:44

    
    על זה אמר זקן השומרים, אברהם שפירא בשנת תרפפ”ו: זה נוער זה? זה חרא!
13. מאת עירא:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 10:24

    
    הי, זה מזכיר לי איך פעם יצאתי עם מישהיא לדייט באיזור נמל תל אביב. הצעתי לה שנחבור לחברים שלי בסוף הפגישה, אבל היא שתקה והעדיפה שניסע אליה, סירבה גם שאזמין לה מונית.

    למרות שראיתי לאיפה זה הולך (רמזים היו עוד בדייט הראשון בעצם), הסעתי אותה לקצה השני של גוש דן רק כדי לקבל את נאום “אתה לא מתאים לי” הצפוי, בשעה שכבר היה מאוחר למצוא את החברים שלי.

    כמה טוב שלא שיניתי את דעתי על כל המין הנשי בגלל שטויות כאלו ודומות
14. מאת זרש:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 10:37

    
    עירא - סליחה, אבל אני לא חושבת שאפשר להשוות בין בחורה שלא מעוניינת להמשיך את הקשר איתך לבין אנשים שדורסים את כל מי שבדרכם. מצד שני, באמת טוב שלא שינית את דעתך על המין הנשי בגלל האינסידנט הלא נעים.
15. מאת שירלי:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 5:14

    
    מזדהה עמוקות החל מהנטייה שהולכת ומתממשת של סלידה רבתית
    מהמין האנושי ככלל ועד למסקנות הבלתי נמנעות .
    גם אותי , מכה כל פעם בתדהמה בן אדם שנראה נורמטיבי לכל דבר ופשוט
    נעמד לפני בתור בלי למצמץ . אני איכשהו יכולה להבין שעושים דברים כאלה
    תחת מעטה של אנונימיות כמו בנהיגה במכונית ( לא מצדיקה ! כמובן ) , אבל
    ככה לאור יום, כבל עם ועדה ? מה שאולי כל כך מעזע זה ההעדר המוחלט של
    בושה .
    רעיון שאיננו נטול חסרונות או סכנות , הוא לצלם . לפני שבועיים נאלצתי להשתמש בשרותי הרכבת לנסיעה של למעלה משעה . מיותר לציין בפנייך במה נסיעה שכזו כרוכה , בשלב מסויים הוצאתי מצלמה והתחלתי לצלם . אם קודם לכן הייתי שקופה לחלוטין , פתאום זכיתי להרבה תשומת לב . ברור שזה לא מצא חן בעייניהם וגיליתי שיש משהו בעין העדשה , גם אם היא של אנונימית גמורה
    שגורם למבט להתפצל פנימה כמו גם החוצה .
    היום זו אפשרות נגישה מאוד , כמעט בכל פלאפון יש אפשרות של צילום וידאו קצר
    ואפילו אם לא, מספיק לכוון “בכאילו ” , זה עושה את אותו האפקט.
16. מאת Lizibee:
    27 באוקטובר, 2009 בשעה 10:16

    
    זה מזכיר שלפני שובעיים בערך, ברוטשילד ראיתי אב מחנה את הג’יפ שלו, בעוד ילדו, בן ה 6 (!) (בערך) מכוון אותו. מה שיצא זה שלא רק שהוא חסם כניסה לחניון, אלא גם חנה באלכסון לגמרי וחסם נתיב נסיעה, על כביש שהוא צר ממילא. וזה אפילו לא שלא היה לו מקום (אם נתעלם לרגע מהעובדה שבכלל אסור לו לחנות שם), סתם לא היה לו כוח לתקן. אגב, אחרי יותר משעה הרכב עדיין היה שם.
    צילמתי, כמובן שצילמתי, אבל מה לעזאזל עושים עם זה?
17. מאת שירלי:
    28 באוקטובר, 2009 בשעה 2:17

    
    “מה לעזאזל עושים עם זה ” זו שאלה טובה שבהחלט אפשר למצוא לה תשובה .
    אפשר , למשל , להעלות את התמונות לאינטרנט באישזהו קונטקסט נגיש .
    נגיד פייס בוק , בקטגוריה מיוחדת לעניינים כאלה בדיוק .

השארת תגובה

שם (חובה)

דוא"ל (לא יפורסם) (חובה)

אתר