ביקרתי לתומי ב-Facebook, כאשר אירוע מסוים משך את תשומת ליבי: מכירת חיסול ב-Urbanix, החנות האהובה עליי בתל אביב.
מיד פניתי לאיש(ה) שלי מבפנים, והיא אוששה את הגרוע מכל. החנות נסגרת.
תמיד עצוב לי כשעסק קטן סוגר את דלתותיו. בייחוד כשמדובר בחנות מתמחה שהיתה בעצם היחידה מסוגה בתל אביב, אם לא בישראל. והעצב רק מתגבר כשאני נזכרת בהתלהבות […]

מה הסיכוי שמתוך 26 משתתפים ב-Swap, אני אהיה זו שתזכה לשותף שלא קיים את חובתו ולא שלח כלום?
בהתחשב בעובדה שמדובר בי, כנראה ש-100%.

הבוסית שלי ממשיכה להעמיס עליי עבודה, כאילו התפטרותי לא היתה ולא נבראה. נראה לי שהיא ממש בהדחקה, וזה מלחיץ אותי ברמות שלא ייאמנו.
איש חכם אחד (כלומר, אבא שלי) אמר לי פעם שאסור לשרוף גשרים. ולכן, כדי לקבל מכתב המלצה ולהישאר ביחסי ידידות עם החברה, אני חורקת את שיניי ומחייכת בנימוס. למרות שמבפנים אני צועקת לה בפרצוף: “תגידי […]

באתי לעבודה מדוכאת רצח, ואז חטפתי צעקות וגם הלחיצו אותי כהוגן. בכיתי מהבוקר עד שהצלחתי איכשהו להירגע.
ההרצאה שאני משתתפת בה לא התקיימה היום, כי המרצה לא הצליחה להפעיל את המצגת, ואז גם הוציאה את ה-Disc on Key מהמחשב לפני שסגרה את הקובץ, ובכך דפקה לו את הצורה. למחשב שלום. להרצאה להתראות.
ובאוטובוס, כמו באוטובוס, בכל עצירה, […]

ובנוסף לבעסה הכללית, גיליתי מקודם שנעלם לי אחד מהפיצ’יפקס שהיה מונח על השולחן בסלון.
אחרי חיטוט קל בשקית הזבל היבש (טישו וכאלה), נאלצתי לקבל את העובדה שכנראה זרקתי אותו בטעות.
כוס אמק.

די. נמאס לי.
אני שמנה, וזה מגעיל אותי. המשקל שלי הוא הגבוה ביותר מזה שנים, וממש קשה לי להסתכל על עצמי. בכל פעם שאני קולטת את הבבואה של עצמי במראה, I cringe. ורק המחשבה על להתחיל דיאטה עושה לי רע, כי אני די בטוחה שעברתי כבר מזמן את המאה קילו, ואני יודעת שמחכה לי דרך ארוכה. […]

וכמו שהייתי מסטולית אתמול, היום אני במצב רוח שונה לגמרי.
עצבות, מלנכוליה, תחושה של חשבון נפש.
וזה אפילו לא יום ההולדת שלי.
אוף.

לא זאת בלבד שבאתי לעבודה במצב רוח נוראי, המזכירה הפילה לי ספל על כף הרגל.
לפחות הוא היה ריק.

אני בתקופה לא טובה עכשיו. לא אקרא לתחושה שלי דיכאון, אבל היא לא רחוקה מזה. אולי דכדוך עמוק. או מלנכוליה.
הכול התחיל כשביקרתי את אחותי כדי לצלם את בנה הקטן. התינוק לא הפסיק לבכות, ונראה די אומלל באופן כללי. ומשהו קרה לי פתאום. רחמיי נכמרו עליו. ממש הרגשתי רע פיזית. הרגשות שהתעוררו בי לא היו אמהיים […]

בחור: אז מה זה בדיוק [תחום העיסוק של זרש]?
זרש: (הסבר קצר ומשעמם)
בחור: שמתי לב למשהו קטן שכתבת באתר. מינורי. את לא רוצה ילדים?
זרש: לא.
בחור: וזה משהו שיכול להשתנות?
זרש: אולי. אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה.
בחור: זו עלולה להיות בעיה. טוב, שיהיה לך בהצלחה. ביי.