אלה שמצלצלים בפעמון של האוטובוס לפני התחנה האחרונה.
אלה שמפהקים בפה פתוח בלי לשים יד.
אלו שמורחות לק באוטובוס.

רק בישראל, אם הספר מפיל בטעות את המסרק על הרצפה, הוא מרים אותו וממשיך לסרק לך את השיער כאילו כלום (במספרות היוקרתיות הם לפחות מנערים אותו קצת. נו שוין).

מחוץ לאחד מבנייני המשרדים הסמוכים למקום העבודה שלי מתאגדת לה מדי בוקר חבורת אנשים, העומדים בחוץ ומעשנים בצוותא. קשה לי לחשוב על דבר מגעיל יותר מלהיכנס לענן עשן קולקטיבי שכזה מדי יום בדרכי למשרד, ולהגיע למחוז חפצי מסריחה ודומעת.
חבל שאי אפשר לאסור על עישון בכל המקומות הציבוריים; כלומר, גם מחוץ לדלת הבניין או בתחנת האוטובוס.
איכסה […]

מה יש בריפוד חדש של מושבים באוטובוס שמושך אנשים מסוימים להניח עליו את הרגליים?

אלה שמחבקים את המושב הריק שלצידם באוטובוס.
אלה שגוררים את הרגליים במקום ללכת.
אלה שיוצרים פרופיל אחד ב-Facebook עבור עצמם ובן/בת זוגם.
אלה ששמים תמונה של הילד שלהם בפרופיל שלהם ב-Facebook - כאשר הם עצמם כלל אינם מופיעים בתמונה.
אלה שמרכיבים את משקפי החנונים הגדולים המגוחכים האלה.
אלה שמרכיבים את משקפי החנונים הגדולים המגוחכים האלה, כאשר אין בהם בכלל מספר […]

בדרכי חזרה הביתה באוטובוס, ישבתי בשורה האחרונה. את כל המושבים שמסביבי מילאה חבורת נערים צעקנית במיוחד. פניתי לאחד מהם, שנראה כמנהיג החבורה, וביקשתי שיהיה קצת יותר בשקט.
נער (בקול רם): מה, יושנים כאן?
זרש: ה-IQ שלך ישן.
לרגע השתררה דממה, אבל דקה לאחר מכן החלו כל חבריו לצחוק, ואף חזרו על החידוד באוזני מי שפספס אותו.
חבר של הנער: […]

בסוף דצמבר 2009 שלחתי חבילה לחו”ל בדואר רשום. זו נראתה לי דרך מצוינת להבטיח שהיא לא תיעלם בדרך. כמה שאני תמימה.
מאחר שהחבילה לא הגיעה עדיין ליעדה הסופי, מילאתי ביום חמישי טופס ממוחשב באתר של חברת דואר ישראל. והוא אפילו פעל עם Firefox! אבל מהיכרותי רבת השנים עם שירות הדואר שלנו, החלטתי להתקשר אליהם כדי לנסות […]

שוק הפלסטיק הוא המצאה אדירה. תמיד מוכרים בו תכשיטי פלסטיק מגניבים, שהם בדיוק בטעם שלי. וההזמנות שלהם יצירתיות ומקוריות ביותר. בעצם, אני כבר לא כל כך בטוחה לגבי ה”מקוריות”.
להלן ההזמנה לשוק הקרוב, שפורסמה בדף של שוק הפלסטיק ב-Facebook:

התמונה של Blythe החביבה במשקפיים הזכירה לי משהו. ואכן, חיפוש קצר ב-Flickr העלה את התמונה הבאה, שפורסמה ברשיון […]

מקודם, בשעה המקודשת 15:00 אחרי הצהריים, הרעישו את מנוחתי צעקות רמות מתחת לחלון, המלוות בשירה וברעשים של כדורגל הנבעט בחוזקה. הצצתי מהחלון וצעקתי החוצה לילדים החצופים שישתקו. זה לא עזר.
אחרי חצי שעה, יצאתי לסידורים. מה רבה היתה הפתעתי לגלות שתי ילדות ערסיות יושבות על גדר האבן שמפרידה בין הבניינים. אחת מהן שיחקה כדורגל, והשנייה ניהלה […]

הייתי עכשיו בסופרמרקט, ואיש אחד, שלא נראה נקי במיוחד, עמד ומישש את כל ככרות הלחם שעל המדף.
“אדוני”, ניגשה אליו אחת מהעובדות, “תשים בבקשה שקית על היד, ואל תיגע בכל הככרות. זה לא יפה”.
האיש הדוחה מלמל משהו על כך שאין לה זכות לדבר אליו ככה, ואז כבר לא יכולתי שלא להתערב. “היא צודקת”, גערתי בו. “אנשים […]