רק בישראל, אם הספר מפיל בטעות את המסרק על הרצפה, הוא מרים אותו וממשיך לסרק לך את השיער כאילו כלום (במספרות היוקרתיות הם לפחות מנערים אותו קצת. נו שוין).

זרש: פגשתי עכשיו בבנק את זרובבל בן-חורין.

BFF: הוא עדיין מכוער?

זרש: כמובן.

שנינו עמדנו לצידה,
ובלי מילים החזקנו בידה.
כמה ימים היא רעדה,
והנורה מתה.

מחוץ לאחד מבנייני המשרדים הסמוכים למקום העבודה שלי מתאגדת לה מדי בוקר חבורת אנשים, העומדים בחוץ ומעשנים בצוותא. קשה לי לחשוב על דבר מגעיל יותר מלהיכנס לענן עשן קולקטיבי שכזה מדי יום בדרכי למשרד, ולהגיע למחוז חפצי מסריחה ודומעת.

חבל שאי אפשר לאסור על עישון בכל המקומות הציבוריים; כלומר, גם מחוץ לדלת הבניין או בתחנת האוטובוס.

איכסה פיכסה.

למה לא כל יום שרב?
למה לא? למה לא?
למה זה רק יום אחד?
יום אחד, יום אחד.

(עמדתי ליד מתקן האיסוף של בקבוקי הפלסטיק, וזרקתי לתוכו את הבקבוקים שנאספו בדירה שלי בשבוע האחרון)

אישה עם עגלה שעברה ברחוב (בטון מתיילד לעבר העולל): אתה רואה? שומרים על איכות הסביבה. כמו שאנחנו עושים.

נראה לי שזה מוכיח את טענתי שנשים שנמצאות יותר מדי זמן ליד תינוקות מאבדות כמה נקודות מה-IQ.

I’m all out of shape, I’m wheezing and panting,
I can’t even walk so quickly for so long.
I’m all out of breath, I’m practically fainting,
I can’t be too late to say that I was so wrong.

היום הייתי בקניון הגדול בפתח תקווה.

הוא אשכרה גדול.

מתפוצץ לי הראש.
יש לי מינוס בעו”ש.
בא לי לנפוש.

סוף סוף יצא לי לצפות בסרט ההחלפה, שלא הספקתי לראות בקולנוע.

למרבה הפתעתי, אנג’לינה ג’ולי התגלתה כשחקנית גרועה ביותר, שחוץ מלשרבב את שפתיה היפות (ולבכות מדי פעם), לא עושה יותר מדי.

מי שכן השאיר עליי רושם חזק, למרות תפקידו הקצרצר, הוא הנער ששיחק את השותף של הרוצח. ממש היתה לי צמרמורת כשהוא גולל את הסיפור בפני השוטר.

אני זוכרת את אנג’לינה ג’ולי לטובה מהסרט ג’יה, אבל אולי הכּוּסיוּת שלה פשוט סנוורה אותי. גם זה קורה.